גמרא
פירוש
אהַדִּין עִמָּהּ כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
פרק אלמנה1 [במאור דף כא: ד״ה מכרו. לרי״ף סי׳ צז (יבמות דף סו:)] כתוב שם: מכרו שניהם לפרנסה. פירוש, כגון שלקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה, אע״פ שמכרו לצורך פרנסת עצמן אפילו הבעל מוציא מיד הלקוחות וכו׳. אמר אברהם: ומי שמע כזאת, הוא מוכר והוא סותר. ונהי דאחריות בעלמא לא קיבל עליה, אחריות דנפשיה מי לא קביל עליה. ועוד דלענין זכות האשה קתני אם רצה הבעל למכור לא ימכור ולא קתני שתהא האשה מוציאה מיד הלקוחות שלו ולגבי זכות דידיה קתני שהוא מוציא מיד הלקוחות שלה.2 ובעל החיבור זה מחמיר בשלה יותר מבשלו. ומה שכתב דההיא ברייתא דמייתינן בגמרא דידן דהשולח [גיטין דף מא.] בין באפותיקי סתם בין במפורש שאמר לא יהא לך פרעון אלא מזו כמו שפירשו בירושלמי [יבמות פ״ו ה״א], טועה הוא, שאינה אלא באפותיקי סתם וכשמכרן לעולם, ואפילו כשמכרן לעולם אמר תנא קמא שהן מכורין וגובין משאר נכסים הואיל ואפותיקי סתם הוא. ואותה ברייתא שהיא שנויה בירושלמי [שביעית פ״י ה״א] באפותיקי גמור. וכבר חברתי על זה חבור יפה3 בידים מוכיחות, וכל מה שכתב בזה בעל החיבור הזה אין לסמוך עליו כלל. [וכך] פירש הרב אלפסי ז״ל בתשובה [ח״א סי׳ רד] דירושה כאפותיקי סתם היא שנויה.4 [במאור שם.] כתוב שם: ומפורש בירושלמי [כתובות פ״ו ה״ג] מה ראו לומר בשום פחות חומש ובכספים אחד ומחצה, אמר רבי יוסי ב״ר חנינא שמו דעתה של אשה שהיא רוצה [לבלות]5 כליה. אמר אברהם: מה שאמרו שמו דעתה של אשה וכו׳ לא אמרו אלא לענין מלבושיה ועדיה שאינן ראויין לאיש, אבל בגלימי ובסתרקי מכסה להו איהו עד דבלי, ואפילו זבוני נמי מצי מזבין להו. ולא ראינו מעולם ולא שמענו אשה שמיחת ביד בעלה מלמכור בנדונייתה בכרים וכסתות וסדינין יתירים אם היה צריך להם, ואם הוא יכול לבלותן עד גמירא למה לא ימכור, והלא הקרן לא יכלה לה שהרי קבל עליו דמיהן6. [במאור שם.] כתוב שם: ומה שאמרו [ב״ב דף מט:] באותן ג׳ שדות, אחת שהכניס לה שום משלו7 שכתב אחריות השום על השדה. אמר אברהם: טעה בפירושו8. [במאור שם.] כתוב שם: ודין מקרקעי האשה שהכניסה לו, [אם לקח מן האיש בלבד המכר בטל]. אמר אברהם: בזה אני מודה ולא מטעמיה ולא מן הראיות שלו, אלא מדרבי יוחנן דקאי כרשב״ג בירושלמי [יבמות פ״ו ה״א] באפותיקי גמור, כמו שכתוב בחיבורי.9 [במאור שם.] כתוב שם: ואע״פ ששנינו [ב״ב דף קלו.] בהכותב נכסיו לבנו לאחר מותו מכר האב מכורין עד שימות, דין אשה שאני כדאמרן. אמר אברהם: הטעם משום ריוח ביתא, אי נמי כי האב בעל הנכסים ולא עלה על דעת שיתן נכסיו לאחר מותו ובחייו לא יהא לו רשות למכור הפירות. [במאור שם.] כתוב שם: והרי״ף ז״ל כתב בפ׳ חזקת הבתים10 למעוטי מאי. אילימא למעוטי שאר נכסים [דידה] שהם נכסי [צאן] ברזל. וזה הפירוש לא נראה לנו, [שכיון] שהזכירו באותן שלש שדות אחת שהכניס [לה] שום משלו הוא נכסי צאן ברזל שכתב אחריות השום על משניה וכו׳. אמר אברהם: זהו שאמרתי שטעה בפירוש ג׳ שדות, כי עיקר הפירוש, אחת שכתב לה בכתובתה היא הביאתו לו וכתב לה בכתובתה, ואחד שיחד לו בכתובתה למנה מאתים, ואחד שהכניסה לה שום משלו כנגד שהביאה לו11. ושאר נכסים שהן נכסי צאן ברזל שכתב הרב ז״ל על כל נכסין שהן אחראין וערבאין לכתובתה קאמר, ולא כתב הרב ז״ל שאר נכסין דידה אבל שאר נכסים סתם, ומפני שהן כתובין לאחריות בכתובתה בענין שלש שדות קראן נכסי צאן ברזל. [במאור שם.] כתוב שם: והוא הדין למטלטלין של האשה שלא הכניסה שום שהם נכסי מלוג, שאם לקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה מקחו קיים, ואין צריך לומר כשלקח מן האשה וחזר ולקח מן האיש. ואם לקח מן האיש בלבד או מן האשה בלבד מקחו בטל מיד. אמר אברהם: זה אינו מחוור, שאם היו בגדי איש שהוא ראוי ואין כאן רוח ביתא כמו בשאר אכילת פירות אם רצה האיש למכור ימכור, מ״מ אם מכר אינה מוציאה מיד הלוקח. [במאור שם.] כתוב שם: ושאר דברים [האמורים] באותו ענין בירושלמי [יבמות פ״ז ה״א] שנראין כסותרין מקצת דברינו אין אנו משגיחין להם, שאין אנו סומכין אלא על תלמוד ערוך בידינו. אמר אברהם: זה הירושלמי אינו סותר התלמוד שלנו כלל, וכבר כתבנו הכל יפה, ותלמודנו ותלמוד ירושלמי בזה שריר וקיים12.מהדורת הרב חיים פריימן ז"ל (תשס"ג), ברשותם האדיבה של בני משפחתו (כל הזכויות שמורות)
הערות
1 בכ״י כתוב פ׳ הערל לפני פ׳ אלמנה.
2 עיין בספר התרומות שער ו ח״ה.
3 עיין בספר הזכות גיטין פ״ד ד״ה כתוב בהל׳ ירושלמי, דף כב.
4 עיין בהשגת הראב״ד על הרמב״ם הל׳ מלוה ולוה פי״ח ה״ד ובמ״ע שם, ובמראה הפנים שביעית פ״י ה״א ד״ה ותני.
5 כן הוא בבעל המאור הנדפס ובירושלמי, ובכ״י: לגלות.
6 עיין בהשגת הראב״ד על הרמב״ם הל׳ אישות פכ״ב הט״ו.
7 כגירסת ר״ח (ב״ס דף מט:) והרי״ף שם (סי׳ תשלב, דף כז.).
8 עיין להלן בסמוך, ד״ה והריא״ף כתב בפ׳ חזקת הבתים.
9 עיין בספר הזכות יבמות פ״ז (דף כא:) ד״ה המכנסת שום, וגיטין פ״ד ד״ה כתוב בהל׳ ירושלמי, (דף כב.), ובספר התרומות שער ו ח״א ה״ה.
10 סי׳ תשלב, דף כז.
11 עיין ביאור הדברים ברמב״ן ורשב״א ב״ב דף מט: ד״ה הא איתמר עלה.
12 עיין בספר התרומות ש״ו ח״א ה״ה הנ״ל.
הערות
Gemara
Peirush